ירושלים הכנענית

מה זה "ירושלים"?

השם ירושלים אינו עברי במקור. הוא כנעני, ומורכב משני אלמנטים שמיים-מערביים: שורש "ירוּ" (לייסד) + שם האל "שָלֵם". המשמעות: אשר ייסד שָלֵם.

שלם הוא אל הדמדומים הכנעני, אחיו של שחר(אל השחר). שניהם נזכרים בטקסט האוגריתי KTU 1.23 ("לידת האלים הנעימים") שבו הם נולדים מאל הראשי. עד היום נשארו עקבותיו בעברית: "שָלוֹם" שורש זהה. ראה גם אל והמיתולוגיה הכנענית.

כלומר: העיר הקדושה לישראל מקבלת את שמה מאל כנעני קדום. השם נטמע מ-1900 לפנה״ס לפחות, ועוד לפני הופעת בני ישראל בארץ.

המקור הקדום ביותר — קללות מצריות (1900 לפנה״ס)

האזכור הראשון של ירושלים בעולם נמצא בקללות מצריות (Execration Texts) משלהי השושלת ה-12. בקעריות חרס שנשברו במעמד טקסי, כתוב בכתב היארוגליפי:

Rušalimum (𓂋𓅱𓊏𓇋𓂝𓂝𓄿𓅓)

שמות שני המלכים הירושלמיים: yqrʿammu ו-šsʾnu — שמות שמיים-מערביים מובהקים. כל זה מ-1900 לפנה״ס — 900 שנה לפני דוד. ירושלים כבר אז עיר ראויה שמצרים רואה כאיום מספיק לקלל אותה. ראה שכם שגם נזכרת באותן רשימות.

מקור: Posener, G. (1940). Princes et pays d'Asie et de Nubie. Brussels.

עבדי-חבא — מלך ירושלים באמרנה

במאה ה-14 לפנה״ס, ירושלים הייתה תחת ידי עבדי-חבא — מלך שכפיף לפרעה אחנאתון. בארכיון אל-עמארנה נמצאו 6 מכתבים שלו (EA 285-290) — אחת מהקבוצות הגדולות יותר של מכתבים מאותו מלך כנעני.

שמו: עבד-חבא= "עבד של חבא". חבא היא אלה מסופוטמית במקור, שאומצה בכנען. השם הזה מעיד על השפעות בינלאומיות עמוקות — ראש העיר נושא שם של אלה זרה.

במכתבי אמרנה הוא מתבכה לפרעה: "אם אין צבא, ניחתת ארץ המלך... אדוני המלך, שתת לב לכנעניך מקצוות הארץ ועד גבול הארץ. אבד שלום!" (EA 287). הוא מאוים בעיקר על ידי לאבי״א משכם(מצפון) ועל ידי קבוצות "חבירו" (Habiru) — חוצי-גבול שמערערים את הסדר.

מסקנה ארכיאולוגית מרכזית: במאה ה-14 לפנה״ס, ירושלים הייתה עיר ניהול עצמאית עם מלך משלה — לא כפר, לא אזור פתוח. עבדי-חבא הוא דמות פוליטית מרכזית, ולא איזה ראש שבט בשולים. הוויכוח: כמה גדולה הייתה העיר? התשובה הארכאולוגית: ~30-50 דונם, אוכלוסייה מתחת ל-2000 אנשים.

מקור: Moran, W.L. (1992). The Amarna Letters. Johns Hopkins UP, pp. 325-334.

מלכי-צדק — הכהן הכנעני באברהם

בראשית 14:18-20 מציג סיפור מוזר. אברהם חוזר ממלחמה, ובדרך פוגש מלך מסתורי:

"ומלכי-צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, והוא כהן לאל עליון. ויברכהו ויאמר: ברוך אברם לאל עליון קונה שמיים וארץ. וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך. ויתן לו מעשר מכל."

השם "מלכי-צדק"— "מלכי" (מלך שלי) + "צדק" — צדק היה אל כנעני קדום של צדק וצדקה. הוא מופיע באוגרית כ-Ṣidquובפיניקיה. שילוב השמות בשם פרטי כמו "מלכי-צדק" היה מקובל בכנען (מקבילות: עבדי-מלכי, ירפי-אל וכו').

"אל עליון" הוא תואר כנעני לראש הפנתאון. במחזור הבעל, אל מתואר כ-El ʿElyon. כלומר, מלכי-צדק הוא כהן של האל הכנעני העליון — לא של יהוה.

והאירוע: אברהם, אבי האומה הישראלית, משלם מעשר לכהן של אל כנעני. זה אחד הקטעים הכי מוזרים במקרא — ובו זמנית עדות לכך שהמסורת הקדומה הכירה את ירושלים כעיר כנענית קדושה שאברהם כיבד את הפולחן שלה. אזכרת אל-עליון נשאר במזמורי דוד (תהילים 7:18, 57:3, 78:35) — סימן לרציפות הפולחן.

מקור: Smith, M.S. (2001). The Origins of Biblical Monotheism. Oxford UP, ch. 7.

יבוס וכיבוש דוד

בעידן הברזל הקדום (1200-1000 לפנה״ס), ירושלים נקראת ביבוס— שם שנובע מ"יבוסים", אחד העמים שמופיעים ברשימת "שבעת העמים הכנעניים" (יהושע 3:10). היבוסים הם קבוצה כנענית מובחנת שהמשיכה את הזיהוי הכנעני שלהם גם אחרי הופעת ישראל בארץ.

שמואל ב' 5:6-9 מתאר את כיבוש העיר על ידי דוד (~1000 לפנה״ס):

"וילך המלך ואנשיו ירושלים אל היבוסי יושב הארץ... ויאמר אליו לאמר: לא תבוא הנה כי אם הסירך העיוורים והפסחים, לאמר: לא יבוא דוד הנה. וילכוד דוד את מצדת ציון."

המילה "צינור"בש"ב 5:8 ("כל מכה יבוסי ויגע בצינור") הביאה לוויכוח אקדמי ארוך. שלוש תיאוריות:

• פיר וורן — Charles Warren גילה ב-1867 פיר אנכי שמחבר את העיר העליונה למעיין הגיחון. תיאוריה: דוד שלח חיילים לטפס דרכו. אבל הפיר עמוק 13 מטר ולא בטוח אם השתמשו בו לפני 700 לפנה״ס.
• שכבת מעיין הגיחון — רייך ושוקרון (1995-2010) גילו שהמערכת המורכבת של הגיחון פעילה מהעידן הברונזה התיכונה (1800 לפנה״ס). דוד יכול היה להיכנס דרכה.
• שלוש מילים לא ידועות— Burrows ו-Albright טוענים ש"צינור" אינו מערכת מים אלא חרב או דרך אחרת. אין לזה תמיכה ארכיאולוגית.

החפירות בעיר דוד

החפירה של עיר דוד היא בלי ספק החפירה הארוכה והמורכבת ביותר בארכיאולוגיה ישראלית. 160 שנה של חפירה, עשרות חוקרים, אלפי מאמרים, ועדיין הויכוח ער.

קת'ולין קניון (1961-1967)

Kathleen Kenyon, אחת הארכאולוגיות הגדולות של המאה ה-20, חפרה את שכבות הברונזה ויסדה שיטות סטרטיגרפיות מודרניות בארכאולוגיה ישראלית. הצביעה על שטחה הקטן של ירושלים בעידן הברונזה ו-העידן הברזל הקדום (~30-50 דונם).

יגאל שילה (1978-1985)

החפירה הראשונה הסיסטמית של עיר דוד אחרי 1967. שילה זיהה את "מבנה הצורי" (Stepped Stone Structure) — מבנה תמיכה ענק (40 מטר גובה, אחד הגדולים ששרדו) שתאריך ~1100-1000 לפנה״ס. היה מי שהציע שזה הבסיס לארמון.

רוני רייך ואלי שוקרון (1995-2010)

החיפוש של מערכת המים. רייך ושוקרון גילו את "מגדל המעיין" — מבצר ענק שהקיף את מעיין הגיחון בעידן הברונזה התיכונה (~1800 לפנה״ס). זה אישר שירושלים הייתה בקנה מידה משמעותי גם 800 שנה לפני דוד. החפירה הזו הפכה את ההבנה של ירושלים הכנענית לחלוטין.

אילן מזר (2005-היום)

Eilat Mazar, נכדה של בנימין מזר, חפרה במה שהיא מכנה "מבנה אבן גדול" (Large Stone Structure). היא טוענת שזה ארמון דוד או שלמה. הטענה שנויה במחלוקת — פינקלשטיין חולק על התיארוך והייחוס. הוויכוח ממשיך.

חניון גבעתי (2007-היום)

Doron Ben-Ami ויואל ofר חופרים מתחת לעיר העתיקה (במקום שהיה חניון). הם מצאו שכבות מהברונזה הקדומה (3000 לפנה״ס) — הוכחה שירושלים קיימת זמן רב לפני כל מה שדמיינו. בנוסף, ארמון מ-Iron II ושכבת חורבן בולטת מ-586 לפנה״ס.

ירושלים במקרא — מעבר כנעני-ישראלי

הסיפור של ירושלים במקרא הוא סיפור של מעבר זהותי — איך עיר כנענית קדושה לאל שלם הופכת לעיר ישראלית קדושה ליהוה.

• בראשית 14 — אברהם פוגש את מלכי-צדק. כיבוד פולחן כנעני קיים.
• בראשית 22— עקדת יצחק על "הר המוריה", שהמסורת מזהה עם הר הבית. אם נכון: אברהם בנה מזבח באתר פולחן כנעני קיים.
• יהושע 10:1-5 — אדוני-צדק מלך ירושלים מוביל קואליציה כנענית נגד ישראל. המקרא משמר את השם הכנעני המורכב (ḏeḏeq, אל הצדק).
• שופטים 1:21— "ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין." ירושלים נשארת כנענית/יבוסית במשך 200+ שנה אחרי הכיבוש הישראלי הכלל-ארצי.
• שמואל ב' 5— דוד כובש סופית את העיר ועושה אותה לבירת ישראל. אבל החקלאות הכנענית של העיר ממשיכה: ארונה היבוסי, בעל גורן הר המוריה, מוכר את הגורן לדוד (ש"ב 24).
• מלכים א' 6 — שלמה בונה מקדש לאל ישראלי על האתר שהיה כנעני. הקבלות אדריכליות בין מקדש שלמה לבין מקדשי בעל באוגרית ובצור (יכין ובועז = שתי עמודות שמופיעות במקדשים פיניקיים) מציעות המשכיות פולחנית, לא נתק.

המסקנה: ירושלים הייתה עיר כנענית-מקראית continuum. זהות העיר עברה בהדרגה מ-"עיר של אל שלם" ל-"עיר של יהוה", אבל המבנה הפיזי, האדריכלות, התרבות והפולחן — כל אלה היו קצרים של המורשת הכנענית. ראה גם השכבה הכנענית במקרא.

מקורות אקדמיים

• • Mazar, B. (1975). The Mountain of the Lord. Doubleday — סיכום ההיסטוריה.
• • Reich, R., & Shukron, E. (2004). Excavations in the City of David. Israel Exploration Journal — מערכת המים.
• • Mazar, E. (2009). The Palace of King David. Shoham — "מבנה אבן גדול".
• • Cahill, J. (2003). "Jerusalem at the Time of the United Monarchy." In Jerusalem in Bible and Archaeology. SBL.
• • Steiner, M. (2001). Excavations by Kathleen M. Kenyon in Jerusalem 1961-1967, vol. III. Sheffield.
• • Moran, W.L. (1992). The Amarna Letters. Johns Hopkins UP — מכתבי עבדי-חבא EA 285-290.
• • Smith, M.S. (2001). The Origins of Biblical Monotheism. Oxford UP — אל עליון ושלם.
• • Knauf, E.A. (2000). "Jerusalem in the Late Bronze and Early Iron Ages." Tel Aviv 27.