אלף

"ישראל" הוא שם מדיני. שם של מדינה שנוסדה ב-1948, ושל ממלכה שנוסדה שלושת אלפים שנה קודם. שם יפה, שם חשוב. אבל שם שנושא עמו את כל הוויכוחים — מי שייך, מי לא שייך, מה יהודי ומה לא יהודי.

"כנען" הוא שם אחר. שם של ארץ, לא של מדינה. שם גיאוגרפי, תרבותי, עמוק מכל ישות פוליטית. הארץ הייתה כנען לפני שהייתה ישראל, ותהיה כנען אחרי שכל הגבולות ישתנו.

כשאנחנו אומרים "כנען", אנחנו לא מוחקים את ישראל. אנחנו חופרים מתחתיה — אל השכבה שממנה היא צמחה. הארכאולוגיה מראה שהישראלים הראשונים היו כנענים (פינקלשטיין, 2001; דבר, 2003). זו לא תיאוריה — זו העדות בשטח.

כשאתה קורא לארץ "כנען", אתה עושה כמה דברים: אתה מוריד את הוויכוח הפוליטי לרגע. אתה מצביע על השכבה שמתחת — השפה, האדמה, האלפבית. אתה אומר: אני מכאן. לא "לכאן חזרתי", לא "לכאן גורשתי" — פשוט: אני מכאן.

ובמילה "מכאן" יש משהו שאין במילה "חזרתי". במילה "חזרתי" תמיד יש מקום אחר שממנו באת. במילה "מכאן" — אין שום מקום אחר. רק אדמה מתחת לרגליים.

זה מה שכנען אומרת: אדמה מתחת לרגליים.