haʾAlefbet haKnaʿani

האלפבית הכנעני

ההמצאה ששינתה את העולם

מי המציא את האלפבית?

כנענים.בסביבות 1850 לפנה"ס, עובדים שמיי-שפה במצרים לקחו סימנים הירוגליפיים וצמצמו אותם לכמה עשרות אותיות שמייצגות צלילים. לא מאות סימנים — אלפבית. ההמצאה שיותר מכל דבר אחר שינתה את ההיסטוריה האנושית.

הבלשנית אורלי גולדווסר מהאוניברסיטה העברית הציעה שהממציאים היו כורים כנענים חצי-אוריינים — אנשים שהכירו את ההירוגליפים אבל לא ידעו לכתוב בהם. הם לקחו את הציורים ונתנו להם ערכים צליליים בשפתם: ציור של ראש שור (הירוגליף מצרי) הפך לסימן לצליל ʾ (אלף = שור), ציור של בית הפך ל-b (בית), ציור של מים הפך ל-m (מם). אקרופוניה — הצליל הראשון של שם החפץ הופך לערך האות (גולדווסר, Canaanites Reading Hieroglyphs, 2006).

מקורות: Goldwasser, 2006, 2010, 2016 (שלושת מאמריה זמינים חופשית ב-academia.edu); Sass, The Genesis of the Alphabet, 1988; Darnell et al., 2005.

שרשרת ההמצאה

~1850 לפנה"ס

פרוטו-כנעני — כורים כנענים במצרים ממציאים אלפבית. כתובות ואדי אל-חול ושל סראביט אל-חאדם.

~1050 לפנה"ס

כנעני/פיניקי — הכתב מתייצב ל-22 אותיות. כתובת אחירם מביבלוס (גבול, לבנון) — מהכתובות הפיניקיות המוקדמות.

~800 לפנה"ס

יווני — יוונים מאמצים את האלפבית הפיניקי ומוסיפים תנועות (α, ε, ι, ο, υ). אותיות שמיות ללא מקבילה יוונית הופכות לתנועות: ה → ε, ו → υ, ע → ο.

~700 לפנה"ס

אטרוסקי → לטיני — מהיוונים דרך איטליה. A B C D — כל אות שמורה על צורתה הכנענית.

המאה ה-9

ערבי — מהנבטי (ניב ארמי), שמקורו באלפבית כנעני.

המאה ה-3 לפנה"ס

כתב עברי מרובע — מאומץ מהארמי. הכתב "העברי" שאנו משתמשים בו הוא למעשה ארמי — לא הכתב הכנעני המקורי.

כלומר: כל אלפבית מודרני בעולם — לטיני, ערבי, קירילי, יווני, ואפילו העברי המרובע — מקורו בהמצאה כנענית אחת.

האותיות — מכנען ללטינית

כל אות לטינית היא צאצאית של אות כנענית. הנה 17 מהמרכזיות:

לטינית	מקור כנעני	סיפור
A a	𐤀	ראש שור (ʾalp). האות הראשונה שהומצאה — ראש שור מסוגנן שהתהפך בדרך ליוון.
B b	𐤁	בית (bayt). ציור של בית/אוהל — דלת וגג.
G g (via C)	𐤂	גמל (gaml). ציור של גמל? או מקל לזריקה? המקור שנוי במחלוקת.
D d	𐤃	דלת (dalt). ציור של דלת אוהל — משולש.
E e, H h	𐤄	הא (haw). ציור של אדם עומד עם ידיים למעלה — «הנה!». ביוונית הפכה לתנועה E (הסירו את העיצור).
F f, U u, V v, W w, Y y	𐤅	וו (waw). ציור של מסמר/ווו. הפכה ביוונית ל-F (דיגמא) ול-Υ (אופסילון). מהוו הכנעני נולדו חמש אותיות לטיניות.
Z z	𐤆	זין (zayn). ציור של כלי נשק — חרב או גרזן.
K k	𐤊	כף (kap). ציור של כף יד פתוחה.
L l	𐤋	למד (lamd). ציור של מלמד בקר — מקל עם חוד.
M m	𐤌	מם (mem). ציור של מים — קו גלי. M = גלי מים כנעניים.
N n	𐤍	נון (nun). ציור של נחש.
O o	𐤏	עין (ʿayn). ציור של עין. ביוונית איבדה את העיצור הגרוני והפכה לתנועה O.
P p	𐤐	פא (pe). ציור של פה פתוח.
Q q	𐤒	קוף (qop). ציור של קוף — עיגול עם קו (ראש וגוף). או מחט עם חוט.
R r	𐤓	ראש (reʾš). ציור של ראש אדם בפרופיל.
S s	𐤔	שין (šin). ציור של שן — או קשת מורכבת. צורת ה-W הכנענית התפתחה ל-Σ ול-S.
T t	𐤕	תו (taw). ציור של סימון — X או +. התו האחרון באלפבית, כמו חתימה.

מקורות: Sass, 1988; Goldwasser, 2010; Cross, 1973 (appendix). שמות האותיות (אלף, בית, גימל...) הם מילים כנעניות: שור, בית, גמל, דלת, מים, עין, פה, ראש, שן, סימן.

האירוניה של הכתב העברי

הכתב שנקרא "עברי" — הכתב המרובע שבו כתובים ספרי תורה, עיתונים ואתרי אינטרנט — הוא למעשה כתב ארמי. הוא אומץ בתקופה הפרסית (המאה ה-5-3 לפנה"ס) כשהארמית הייתה הלינגואה פרנקה של האימפריה. הכתב העברי-כנעני המקורי — שנראה כמו הפיניקי — נשמר רק על מטבעות מתקופת בר כוכבא ואצל השומרונים.

כתב כרמל סוגר את המעגל ההיסטורי: הוא מחזיר את העברית לאותיות שהיא עצמה יצרה — האותיות הכנעניות שהפכו ללטיניות. לא לטיניזציה — החזרה למקור.