מות

מי הוא מות?

מות (mt) הוא אל המוות ושאול בפנתאון הכנעני. המילה mtבאוגרית היא אותה מילה כמו "מוות" בעברית — לא מקרי. בכנען, המוות לא היה מושג מופשט. הוא היה אל — ישות עם רצון, עם רעב, עם פה פעור.

מות הוא בן אל, מכונה "בנו האהוב של אל" (mdd il). העובדה שאל אוהב את מות היא חשובה: המוות אינו כוח חיצוני שפורץ לפנתאון — הוא חלק מהסדר האלוהי. אל ברא גם חיים וגם מוות.

ממלכת מות

הטקסטים מתארים את ממלכתו של מות כעיר תת-קרקעית. הדרך אליה מתוארת ככניסה לתוך האדמה: "אל ערי החמרמר" (hmry, "בוצית"). מות יושב שם על כיסא, עם פה אחד על הארץ ואחד בשמים — כל מה שחי עובר דרכו.

המקבילה המקראית: "שאול" — מקום המתים. המילה "שאול" עצמה שנויה באטימולוגיה, אבל התפיסה — מקום תת-קרקעי שאליו יורדים המתים — זהה לכנענית.

בליעת בעל — הרגע המכונן

במחזור הבעל (KTU 1.5), מות שולח לבעלהזמנה שלא ניתן לסרב לה: בוא אלי. הטקסט מתאר את מות כפה פעור — "שפה אחת לארץ, שפה אחת לשמים". בעל יורד לשאול ונבלע.

אל מתאבל: יורד מכיסאו, יושב על הארץ, שם אפר על ראשו, קורע בגדיו. ענת יורדת, תופסת את מות, והורסת אותו בתהליך שמתואר בשפה חקלאית.

אבל מות חוזר. בסוף המחזור מות ובעל נפגשים שוב. שפש (אלת השמש) מתערבת ומזהירה את מות שאל תומך בבעל. מות נסוג — אבל לא מת. אי אפשר להרוג את המוות. אפשר רק לדחות אותו. זו נקודה תאולוגית עמוקה: בכנען, המוות הוא חלק מהמערכת — לא טעות, לא עונש.

מות במקרא

המוות כישות — לא כמושג — מופיע במקרא יותר ממה שחושבים:

• • ישעיהו 25:8 — "בלע המוות לנצח". הפועל "בלע" — בדיוק מה שמות עושה לבעל באוגרית. ישעיהו משתמש במיתוס כנעני.
• • ירמיהו 9:20 — "כי עלה מוות בחלוננו" — המוות כישות שנכנסת דרך חלונות. באוגרית, בעל חושש להתקין חלון בארמונו כי מות יכנס דרכו.
• • חבקוק 2:5 — "אף כי היין בוגד, גבר יהיר ולא ינווה, אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמוות ולא ישבע" — מות הרעב, שתמיד בולע.
• • הושע 13:14 — "מיד שאול אפדם, ממוות אגאלם. אהי דבריך מוות, אהי קטבך שאול" — מוות ושאול כישויות שיהוה מתמודד איתן.

מקורות: DDD, ערך "Mot"; Smith, Ugaritic Baal Cycle, Vol. 2, 2009; Cross, 1973, פרק 4.