ענת

מי היא ענת?

ענת (ʿnt) היא אלת המלחמה הכנענית — אחות בעל, לוחמת עזה, ואולי הדמות הנשית החזקה ביותר בכל הספרות העתיקה. היא לא אלת אהבה, לא אלת פוריות, לא "אפרודיטה כנענית" — כפי שאתרים רבים ברשת מציגים אותה. בטקסטים היא לוחמת.

"בתולת ענת" — מה הכינוי באמת אומר

הכינוי הקבוע של ענת באוגרית הוא btlt ʿnt— "בתולת ענת". הכינוי הזה הטעה דורות של חוקרים. הפרשנות המודרנית (Smith, Walls, Day) קוראת אותו לא כתיאור של מצב מיני, אלא כביטוי לעצמאות — ענת אינה שייכת לאיש. היא לא מוגדרת כרעייה, כאם, כבת — היא ענת. נקודה.

השאלה האם ענת היא גם בת זוגו של בעל (ולא רק אחותו) שנויה במחלוקת. הטקסטים האוגריתיים עצמם אינם חד-משמעיים. יש קטעים שנקראים כרומנטיים, אחרים לא. אין הסכמה אקדמית.

ענת בקרב — תיאור מזעזע

אחד הקטעים המפורסמים ביותר מאוגרית (KTU 1.3 II) מתאר את ענת בקרב. הנה מה שהטקסט אומר — וזה לא מתורבת:

ראשים מתחתיה כמו כדורים,
כפות ידיים מעליה כמו ארבה.
היא שקעה עד הברכיים בדם לוחמים,
עד הירכיים בקרביים.

זו לא "אלת פוריות". זו דמות שנכנסת לקרב ולא יוצאת עד שהשדה מכוסה. התרגום הראשון שנעשה לעברית — של משה דוד קאסוטו (האלה ענת, מוסד ביאליק, 1951) — זיהה נכון את ענת כלוחמת, לא כאלת אהבה. קאסוטו (זמין חופשית בפרויקט בן-יהודה) עדיין נחשב לאחד הפירושים הטובים ביותר.

ענת הורסת את מות

הרגע המכונן של ענת במחזור הבעל: אחרי שמות בולע את בעל, ענת יורדת ותופסת את מות. מה שהיא עושה לו מתואר בשפה חקלאית-ריטואלית:

בחרב ביקעה אותו,
בנפה זרתה אותו,
באש שרפה אותו,
בריחיים טחנה אותו,
בשדה זרעה אותו.

חקלאות? ריטואל? שניהם? חוקרים מתווכחים. מה שברור: ענת מביסה את המוות עצמו. לא אל, לא בעל — ענת. והתהליך מתואר כמו עיבוד תבואה: חיתוך, זרייה, שריפה, טחינה, זריעה. מוות שהופך לזרע. השחתה שהיא בריאה מחדש.

מקורות: KTU 1.6 II; Gibson & Driver, Canaanite Myths and Legends; קאסוטו, האלה ענת, 1951; Smith, Ugaritic Baal Cycle, Vol. 2, 2009.

ענת ואקהת — הצד האפל

באגדת אקהת (KTU 1.17-1.19), ענת רוצה את הקשת המפוארת שכותר וחסיס יצר לאקהת. היא מציעה לו זהב, כסף, ולבסוף אלמוות. אקהת מסרב — ובגסות: אומר לה שקשתות אינן לנשים.

ענת, בזעמה, שולחת את לוחמה יטפן להרוג את אקהת. הקשת אובדת, אקהת מת, ובצורת פוקדת את הארץ. זו ענת בצד האפל — לא רק מגינה על בעל, אלא גם הרסנית כשהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה. הטקסטים לא מיפים אותה. הם מציגים דמות מורכבת.

ענת בארץ ישראל

שם העיר ענתות(כפר עיתונאים מול ירושלים, מולדת ירמיהו) — נגזר כנראה מענת. בית שמש ובית ענת נזכרים בשופטים 1:33. כתובת מצרית מהמאה ה-13 לפנה"ס מזכירה "ענת-יהו" — שם שמשלב את ענת עם יהוה. במצרים רמסס השני כינה את בתו "בת ענת", והחרב שלו נקראה "ענת מנצחת".

אצל יהודי אלפנטינה (מצרים, המאה ה-5 לפנה"ס) — קהילה יהודית שפלחה ליהוה — נמצא אזכור של "ענת-יהו" כאלוהות נפרדת לצד יהוה. ראיה שפולחן ענת לא נעלם לגמרי מהיהדות גם אחרי הרפורמות.

מקורות: DDD, ערך "Anat"; Cross, 1973; Porten, Archives from Elephantine, 1968.