אשרה

מי היא אשרה?

אתירת (aṯrt) באוגרית — אשרה במקרא — היא רעיית אל ואם האלים. כינויה באוגרית: rbt aṯrt ym— "גבירת אתירת ימית", ו-qnyt ilm— "יוצרת האלים". היא מתוארת כאם שבעים האלים (šbʿm bn aṯrt).

אשרה היא לא ענת — זה בלבול נפוץ ברשת. ענת היא לוחמת צעירה. אשרה היא אם, מתווכת, דמות בכירה. במחזור הבעל היא זו שמשכנעת את אל לאשר את בניית ארמון בעל — דיפלומטית, לא לוחמת.

אשרה במקרא — מה ניסו למחוק

המקרא מזכיר "אשרה" 40 פעם. ברוב המקרים ככינוי לעץ קדוש או עמוד פולחני שצריך לכרות: "וכרתו את אשריהם" (שמות 34:13). מלכים א 15:13 מספר שאסא הדיח את מעכה אמו מגבירה כי "עשתה מפלצת לאשרה".

מלכים ב 21:7 — מנשה "שם את פסל האשרה אשר עשה בבית [המקדש]". פסל של אשרה בתוך בית המקדש בירושלים. לא בבמה כפרית — בקודש הקודשים. יאשיהו (מלכים ב 23:6) הוציא אותו ושרף.

המסר המקראי ברור: אשרה = עבודה זרה שצריך למגר. אבל הארכאולוגיה מספרת סיפור אחר.

כונתילת עג'רוד — "יהוה ואשרתו"

ב-1975-76 חפר זאב משל אתר בשם כונתילת עג'רוד — שרידי מבנה בצפון סיני, כ-50 ק"מ דרומית לקדש ברנע, מהמאות ה-9-8 לפנה"ס. על חרסים (pithos) שנמצאו שם כתובות ברכה:

"ברכתי אתכם ליהוה שמרון ולאשרתו"

ובכתובת נוספת: "ליהוה התימן ולאשרתו". כלומר: יהוה ואשרתו— ביחד. לא "עבודה זרה" שמישהו הכניס בסתר, אלא ברכה רשמית שמזכירה את יהוה ואת אשרה כזוג.

מה זה אומר?יש ויכוח אקדמי. חלק מהחוקרים (Hadley, Dever) טוענים שאשרתו = בת זוגו של יהוה, אלה אמיתית. אחרים (Tigay, McCarter) טוענים שהכוונה לעץ קדוש פולחני — "אשרה" כחפץ, לא כאלה.

וויליאם דבר, בספר Did God Have a Wife?(2005), טוען בצורה הכי חד-משמעית: כן, ליהוה הייתה בת זוג — אשרה. "הדת העממית" של ישראל הקדומה כללה פולחן של יהוה ואשרה ביחד. רק הרפורמה של יאשיהו (621 לפנה"ס) ניסתה למחוק אותה — והמקרא הוא תוצר של הרפורמה הזו, לא תיעוד של מה שהעם באמת עשה.

מקורות: Meshel, Kuntillet ʿAjrud, 2012; Dever, Did God Have a Wife?, 2005; Hadley, The Cult of Asherah in Ancient Israel and Judah, 2000; DDD, ערך "Asherah".

חירבת אל-קום — עדות נוספת

לא רק כונתילת עג'רוד. בחירבת אל-קום (הר חברון, המאה ה-8 לפנה"ס) נמצאה כתובת קבורה: "ברוך אוריהו ליהוה, ומצריו לאשרתו הושיעו". שוב — יהוה ואשרה ביחד, הפעם בהקשר של ישועה ממצוקה.

שני אתרים, שתי תקופות קרובות, אותו מסר: בפולחן העממי של ישראל, יהוה ואשרה היו זוג. המונותאיזם המקראי הוא תוצאה של רפורמה — לא מצב מקורי.

מאתירת לאשרה — מה השתנה

באוגרית, אתירת היא רעיית אל. במקרא, אשרה מופיעה לצד יהוה. מה קרה? ככל הנראה: כשיהוה ספג את תכונות אל (Cross, 1973, פרקים 1-2), הוא "ירש" גם את בת זוגו. אשרה עברה מאל ליהוה — כמו שכינויי בעל עברו ליהוה. התהליך היה הדרגתי, לא מהפכני.

רק בתקופת יאשיהו (המאה ה-7) נעשה ניסיון שיטתי למחוק את אשרה. התוצאה: מקרא שמציג אותה כ"עבודה זרה" שצריך לשרוף — אבל 40 אזכורים שמעידים כמה קשה היה למחוק אותה.

מקורות: Cross, 1973; Smith, The Early History of God, 2002, פרק 4; DDD, ערכים "Asherah" ו-"Athirat".