רֶשֶף

מי היה רשף

רשף היה אחד האלים הנפוצים ביותר במזרח הקדום של עידן הברונזה. אל המגיפה, המלחמה, ולעיתים גם הרפואה (האפשרות לעצור מחלה). שמו, מהשורש ר-ש-פ, פירושו "אש" או "פיצוץ" — שם שמתאים לאל שחיציו מבעירים מחלות בגוף האדם.

התיעוד הארכאולוגי שלו ענק: 200+ כתובות, ב-12 שפות, ב-20+ אתרים — מסוריה ועד יוון, ממצרים ועד מסופוטמיה. רשף הוא הדוגמה הקלאסית של אל כנעני שהפך לבינלאומי בעידן הברונזה — תופעה שמלמדת על הקסם הסחרי והדתי של פיניקיה.

רשף באוגרית

בארכיון אוגרית, רשף מופיע ב-30+ טקסטים. הוא חבר בפנתאון הראשי, אבל לא מהאלים העליונים. תפקידו: שליח של אל הראשי, המבצע של גזרי גורל. במחזור הבעל (KTU 1.4-1.6), רשף נזכר כחבר בלוויית האלים שיורדים לשאול אחרי מות בעל.

תוארים:

• "בעל החצים" — שמו הקבוע. החצים הם מחלות שיורות מהאוויר.
• "רשף-שער" — שומר השער של עולם המתים. הוא בודק מי נכנס.
• "רשף-צבא" — צבאי, מפקד צבאות המתים.
• "רשף-מלכי" — מלכותי, אלוהי המלכים.

שני מקדשי רשף תועדו באוגרית — אחד באקרופוליס (Temple of Reshef A), אחד בעיר התחתונה. נמצאו פסלי-בית של רשף, חרסים עם הקדשות, וטקסט פולחני שמתעד הקרבת כבש לרשף ב-"יום השמיני של ירח" (KTU 1.105).

מקור: del Olmo Lete, G. (1999). Canaanite Religion According to the Liturgical Texts of Ugarit. CDL — פרק 4 על רשף.

רשף במצרים

במהלך השושלת ה-18 המצרית (1550-1295 לפנה״ס), הקשרים בין מצרים לכנען נעשו אינטנסיביים. עם הסחר ועם הכיבוש, האלים נסעו. רשף הגיע למצרים כאלוהות מקובלת, מזוהה עם בעל הסערה.

• דמות מצרית של רשף — לוחם עם קסדה מצרית גבוהה, חרב סקימיתאר באחת היד, מגן עם פני אריה באחרת. בגדיו מצריים- מקצה אזיאתי — שילוב של שתי תרבויות.
• מקדש רשף בדיר אל-מדינה — באתר של עיני הקבר המצריים. רשף ממונה על הגנת הפועלים מתאונות במכרות.
• תפילות מצריות— נמצאו על אבני קבר. "רשף, אדוני, הצל אותי מן המגיפה." אדם מקטרזן (אדם פשוט) פונה לרשף ישירות.
• פרעה אמנחותפ השני (~1430 לפנה״ס) — מצוטט כמי שמשבץ את שם רשף בקומפוזיציה דתית-מלכותית. זה מסמן שרשף קיבל סטטוס מצרי-רשמי, לא רק עממי.

שיא הפולחן המצרי של רשף היה במאות ה-14-12 לפנה״ס. אחרי תקופת אל-עמארנה, השפעת כנען על מצרים פוחתת, ופולחן רשף נחלש שם, אבל לא נעלם — הוא נמשך עד תקופת התלמיים (300 לפנה״ס).

מקור: Lipiński, E. (2009). Resheph: A Syro-Canaanite Deity. Peeters — סטנדרט.

רשף בפיניקיה ובים התיכון

הפיניקים הביאו את רשף לכל קולוניות הים התיכון. עקבותיו נמצאו ב:

• קפריסין — בקיציון, מקדש רשף ענק פעיל מ-1200 לפנה״ס. רשף מזוהה כאן עם אפולו (בעידן ההלניסטי). זה הקשר הראשון בין כנען ויוון.
• מלטה — כתובת פיניקית מ-700 לפנה״ס עם הקדשה לרשף. הוכחה שהוא הגיע עם הספינות הפיניקיות מערבה.
• קרתגו (תוניס של היום) — שורה של פסלוני רשף. הפולחן ממשיך עד תקופת רומא.
• יוון העתיקה— אפולו, אל החיצים-הרפואה, הוא ככל הנראה צאצא של פולחן רשף. שני האלים חולקים את אותם תוארים — "יורה חיצים", "מציל ממגיפה", "אל הקיציון" (אפולו של קיציון).

המסקנה: דרך רשף, הפנתאון הכנעני נכנס לפנתאון היווני. אפולו עצמו הוא צורה הלנית של רשף הכנעני. כל פולחן הרפואה היווני (אסקלפיוס בן אפולו) ממשיך מסורת רשף שמתחילה ב-3,000 לפנה״ס באבלא שבסוריה.

רשף במקרא — הסילוק והרובד הסמוי

המקרא לא מזכיר את רשף כאל. הצנזורה התיאולוגית העברית הסירה את שמו כאלוהות. אבל המילה "רשף" נשארה — בכל הפעמים שהיא מופיעה, היא משמרת זיכרון של האל הקדום:

• תהילים 76:4— "שמה שיבר רשפי-קשת, מגן וחרב ומלחמה." רשפי-קשת = חצים. שורש המילה מחבר את האל הכנעני לחצים פיזיים.
• איוב 5:7— "כי אדם לעמל יולד, ובני רשף יגביהו עוף." בני רשף = ניצוצות הזורקים מאש. השם של האל הופך למטפורה של הצרה.
• דברים 32:24— "מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי." רשף כאן הוא מגיפה — תפקידו המקורי של האל. הקנון הציל את המילה אבל הוריד את הסיסמא הדתית.
• חבקוק 3:5— "לפניו ילך דבר, ויצא רשף לרגליו." רשף מופיע כאן ככמעט-אישיות — מהלך לפני יהוה. השריד הברור ביותר של הזיכרון של האל הכנעני בכתובים.

המסקנה: רשף הוא הדוגמה הקלאסית של אל כנעני שעבר סילוק מצנזורה— משם שלו נשאר רק כמילה. אבל המילה משמרת את הזיכרון. כל פעם שאתם קוראים "רשפי-קשת" אתם נוגעים בפולחן של 4,000 שנה. ראה גם השכבה הכנענית במקרא ושורשי עברית מקור כנעני.

מקורות אקדמיים

• • Lipiński, E. (2009). Resheph: A Syro-Canaanite Deity. Peeters — סטנדרט.
• • Cornelius, I. (1994). The Iconography of the Canaanite Gods Reshef and Baʿal. Universitätsverlag — איקונוגרפיה.
• • del Olmo Lete, G. (1999). Canaanite Religion According to the Liturgical Texts of Ugarit. CDL.
• • Albright, W.F. (1968). Yahweh and the Gods of Canaan. Athlone — הקשרים למקרא.
• • Münnich, M. (2013). The God Resheph in the Ancient Near East. Mohr Siebeck.
• • Smith, M.S. (2002). The Early History of God. Eerdmans, 2nd ed.