יריחו הכנענית

מה זה יריחו

יריחו — תל אריחא — היא העיר המבוצרת הקדומה ביותר בעולם. אין אתר שני שמתחרה. רצף היישוב כאן: 11,000 שנה. כשהפיראמידות הגדולות של גיזה נבנו (2500 לפנה״ס), יריחו כבר הייתה עיר עתיקה של 7,000 שנים. כשמשה הוביל את ישראל מהמדבר (לפי המקרא, ~1200 לפנה״ס), יריחו כבר הייתה אתר של 8,000 שנות היסטוריה.

המיקום: בקעת הירדן, בנקודה ששבה מעיין אל-סולטן — מים מתוקים זורמים שעוצרים את הנוודות במדבר. זאת הסיבה לרצף הקדום: בארץ של בצורת ומדבר, כל מי שראה מעיין מים זורם הקים שם בית. וכך נוצרה תרבות אנושית של 11,000 שנה במקום אחד.

השכבה הקדומה — PPNA (8000-7500 לפנה״ס)

ה-Pre-Pottery Neolithic A (PPNA) — שלב שלפני המצאת הקרמיקה. בני אדם מתחילים לחיות בקבוצות גדולות, לבנות בתי אבן, ולהקים בנייה ציבורית. השכבה הזו ביריחו היא הראיה הראשונה בעולם לכל אלה.

• המגדל הנאוליתי— מבנה אבן בגובה 8.5 מטר, קוטר 8.5 מטר. בתוכו מדרגות פנימיות ספירליות. נבנה ~8000 לפנה״ס. זה ההנדסי הקדום ביותר ששרד בעולם. תיאוריות לתפקודו: מגדל הגנה? צופי שמש? סמל פולחני? המחקר עדיין פתוח (Liran & Barkai 2008 הציעו פונקציה אסטרונומית).
• חומה היקפית— חומת אבן בגובה 3.5 מטר שמקיפה את היישוב. זה המקור של הביטוי "עיר מבוצרת" — לפני זה היו רק יישובים פתוחים. למה היה צורך בחומה ב-8000 לפנה״ס? אין הסכמה אקדמית. אין אויב ידוע. אבל החומה שם.
• בורות מים מתוחכמים — מערכת איסוף ושמירה של מי השפע. הנדסה הידראולית פרימיטיבית אבל יעילה.
• קברים תחת רצפת הבית— מנהג הקבורה שיגייר בעידן הברונזה. הקבר עובר תחת הרצפה של בית המשפחה. הגולגולות מובדלות, ולעיתים מצוירות בטיח עם עיני סלוודה — זאת ראייה ראשונה של "פולחן אבות".

מקור: Kenyon, K. (1981). Excavations at Jericho, vol. III: The Architecture and Stratigraphy of the Tell. British School of Archaeology in Jerusalem.

החפירות הגדולות

Sellin ו-Watzinger (1907-1909)

Ernst Sellin ו-Carl Watzinger, שני ארכאולוגים גרמנים, חפרו את התל לראשונה. הם זיהו את החומות הגדולות של עידן הברונזה התיכונה ואת המגדל. אבל הם לא הצליחו להבחין בין השכבות, ולכן ייחסו את המגדל לתקופת יהושע. שגיאה שהשפיעה על דורות של מחקר.

Garstang (1930-1936)

John Garstang חפר ביריחו 6 עונות ופרסם את The Story of Jericho (1940). מסקנתו: חומות יריחו נפלו ב-1400 לפנה״ס, מה שהיה מתאים לתיארוך 'מסורתי' של ספר יהושע. הספר הפך לקלאסיקה של ארכיאולוגיה מקראית-מבית. אבל הניתוח שלו של הקרמיקה היה שגוי, וכל המסקנה הייתה תקועה.

Kathleen Kenyon (1952-1958)

המהפכה. Kenyon הביאה את שיטת Wheeler-Kenyon — חפירה ב-trench צרים מאוד, שמאפשרת קריאה מדויקת של הסטרטיגרפיה. היא חפרה לעומק 21 מטר, והראתה שלוש מסקנות מערערות:

• המגדל הוא נאוליתי, לא ברונזי — 8000 לפנה״ס, לא 1500 לפנה״ס. שינוי של 6,500 שנה.
• החומות נפלו ב-1550 לפנה״ס, לא ב-1400. אחמוסה המצרי, לא יהושע.
• בעידן יהושע (1200 לפנה״ס) יריחו הייתה כמעט נטושה. אין חומות לכבוש כי אין יותר עיר.

הפרסום הסופי שלה (5 כרכים, 1960-1983) הוא עדיין הסטנדרט. הוא הפך ארכיאולוגיה מקראית מספרי תכלית פולחן ישראלי לדיסציפלינה מדעית.

משלחות עכשוויות

לורנצו ניגרו (Sapienza University of Rome) ומשרד העתיקות הפלסטיני חפרו את התל מ-1997 ועד היום. הם משחזרים אזורים של חפירות Kenyon ובודקים את הממצאים בשיטות חדשות (radiocarbon dating, micromorphology). חוזרים בעיקר לזיהויים שלה.

חומות יריחו במקרא — בין מציאות למיתוס

הסיפור המפורסם בספר יהושע ב-(1) ההקפה היומית של 7 ימים, (2) קולות שופרות בכוהנים, (3) צעקת העם, (4) נפילת החומות. נושא של מאמרים אקדמיים שנמשכים כבר 100+ שנים.

מה הארכיאולוגיה אומרת בלי ספק: בעידן יהושע (1200 לפנה״ס לפי תיארוך מסורתי, או 1130 לפי תיארוך נמוך) — לא הייתה עיר חומה ביריחו. הייתה התיישבות קטנה של 1-2 דונם בלי חומה. החומות הגדולות שיש לראות בתל היום הם מ-1550 לפנה״ס, 350 שנה לפני יהושע.

איך מסבירים את הסיפור? ארבע גישות אקדמיות:

• אטיולוגיה — הקיימת הוא תיאור של חורבות שיהושע ראה. הבעם של ימי שופטים-מלוכה רצה לדעת איך נוצרו החורבות הגדולות שהם רואים. הסיפור הוא הסבר נרטיבי, לא היסטוריה.
• דחייה היסטורית — Finkelstein ו-Silberman: כל סיפור הכיבוש הוא יצירה של תקופת יאשיהו (המאה ה-7 לפנה״ס), כדי להצדיק שאיפות של ממלכת יהודה לכיבוש שטחים בארץ ישראל הצפונית.
• תיאור של חורבן ישן יותר — הסיפור משמר זיכרון של חורבן 1550 לפנה״ס שהועבר בעל פה במשך 350 שנה ויוחס מאוחר יותר לישראל.
• תיארוך מחדש — מיעוט של חוקרים (Bryant Wood) מציעים שהחומות אכן נפלו במאה ה-15 לפנה״ס, ושיש לתארך מחדש את הכיבוש הישראלי לאז. גישה זו לא מקובלת על הקונצנזוס האקדמי.

המסקנה: הסיפור המקראי על יריחו הוא סוגיה ספרותית ותיאולוגית, לא דיווח היסטורי. החומות הגדולות שעם ישראל הקדום ראה בתל לא היו שלהם — היו של עיר כנענית שכבר נחרבה לפני שהם נכנסו לארץ.

מקור: Finkelstein, I., & Silberman, N.A. (2001). The Bible Unearthed. Free Press, ch. 4.

יריחו אחרי הברונזה

אחרי החורבן הברונזי-תיכון, יריחו עברה תקופה של נטישה כמעט מוחלטת. רק בתקופת המלך אחאב במאה ה-9 לפנה״ס היא מתיישבת מחדש (מל"א 16:34: "חיאל בית האלי בנה את יריחו").

בתקופת בית שני יריחו ידועה כעיר חורף הורדוסית — הורדוס בנה ארמון מפואר בוואדי קלט. בתקופה הביזנטית — מנזרים. בתקופה האסלאמית — אחת מערי הירדן הראשיות. עד היום: עיר פלסטינית פעילה, עם תל אריחא במרכזה.

המסקנה: יריחו היא המקרה הקלאסי של continuum כנעני-ישראלי-מודרני. אין "כיבוש" שמנתק את ההיסטוריה לתקופות. יש רצף של 11,000 שנה. כל אבן שאתה רואה בתל מספרת על תרבות שכלולה בתרבות שלך. ראה גם DNA וגנטיקה.

מקורות אקדמיים

• • Kenyon, K.M. (1957). Digging Up Jericho. Praeger — popular account.
• • Kenyon, K.M. (1960-1983). Excavations at Jericho, vols. I-V. British School of Archaeology in Jerusalem.
• • Garstang, J. (1940). The Story of Jericho. Hodder & Stoughton — תיאוריה שהוחלפה.
• • Finkelstein, I., & Silberman, N.A. (2001). The Bible Unearthed. Free Press.
• • Liran, R., & Barkai, R. (2008). "Casting a Shadow on Neolithic Jericho." Antiquity 82.
• • Davis, M.C. (2008). Dame Kathleen Kenyon: Digging Up the Holy Land. Left Coast Press.
• • Bartlett, J.R. (1982). Jericho. Lutterworth — סיכום פופולרי-אקדמי.