מקור חג הפסח

מהו מקור חג הפסח?

חג הפסח הוא במקורו שני חגים כנעניים נפרדים שהתאחדו: חג רועים שבו הוקרב טלה אביב למניעת אסון לעדר, וחג חקלאי של ראשית קציר השעורים שבו אכלו מצה. שניהם היו קיימים בארץ ישראל אלפי שנים לפני שהוצמדה אליהם המסגרת ההיסטורית של יציאת מצרים. במאה ה-10 לפנה"ס, בלוח גזר, החג כבר נקרא בשם הכנעני שלו — "ירח קציר שעורים".

המילה "פסח" — מה היא אומרת באמת

השורש הכנעני-עברי פ-ס-ח מציין שלוש משמעויות קרובות זו לזו:

• 1. דילוג— לפסוח על משהו, לדלג מעליו. בלוחות אוגרית מופיע השורש psḥ במשמעות של תנועה לא-ישרה. בעברית של היום: "פוסחים על שתי הסעיפים" (מל"א 18:21).
• 2. הזזה הצידה— בישעיהו 31:5: "פסוח והציל" — להזיז את הסכנה הצידה.
• 3. רחמים, חמלה — בנוסח אוגריתי ובכנענית פיניקית מאוחרת, השורש קשור גם לרחמים על-טבעיים.

בהקשר החג, הפירוש המקורי הוא לא "פסיחה על בתי בני ישראל" — זה רובד פרשני מאוחר יותר. הפירוש הראשוני: הקרבן הפוסח — הטלה שמועלה כדי שהאסון יפסח על האוהל, על העדר, על המשפחה. בנוסח אוגריתי קיים מנהג מקביל של הקרבת בעל-חיים בנקודות הרגישות של השנה (תחילת אביב, סוף קיץ) למניעת מגיפה.

מקורות: Smith, M.S., The Early History of God, 2002, ch. 6; Pardee, D., Ritual and Cult at Ugarit, 2002.

שני חגים שהתאחדו

המקרא עצמו משמר את העובדה ששני חגים נפרדים התאחדו. שמות 12 מבחין בין שניים:

חג הפסח — חג רועים נוודים

ניסן 14, אחרי הצהריים. הקרבן: טלה זכר בן שנה (כבש או עז). הקיום: בכל בית, לא במקדש. האכילה: בלילה, צלוי על אש, עם מצות ומרורים, בחבורה משפחתית. הסימן: דם הקרבן על המשקופים. האטמוספרה: חיסום הבית מפני רוחות רעות בליל ירח מלא של תחילת אביב.

זה חג רועים — מנהג של אנשי צאן שלא מתגוררים בעיר. כל אלמנט מתאים לאורח חיים נוודי-חצי-נוודי: הכבש (לא תבואה), הצלייה (לא בישול), הצליבה על המוט (טקס של תנועה), המצות (לחם נוודים שאין להם זמן להתסיס).

חג המצות — חג איכרים

ניסן 15-21, שבעה ימים. הקרבן: ראשית קציר השעורים — "העומר". הקיום: במקדש המקומי (בתקופת המקרא — "במקום אשר יבחר ה'"). האכילה: לחם לא-מותסס משעורי השנה החדשה, סמל של התחלה טהורה. האטמוספרה: השלמת תהליך הקציר וטהרת המעבר משנה לשנה.

זה חג חקלאי— מנהג של איכרים שמעובדים את האדמה. בלוח גזר זה "ירח קציר שעורים", השורה החמישית, אפריל.

איך התאחדו

בתקופת בית ראשון (~1000-586 לפנה"ס) שני החגים היו נפרדים, אבל סמוכים בלוח השנה. בתקופת בית שני (~538-70 לסה"נ), עם ריכוז הפולחן בירושלים, החגים מתאחדים לטקסט אחד שנקרא בשם הקצר "פסח" (השם הקודם והדרמטי יותר). חזקיהו (מל"ב 23:21-23) מתואר כראשון שאיחד את החגים בקנה מידה לאומי, אבל ככל הנראה האיחוד היה הדרגתי וטבעי.

מקורות: de Vaux, R., Ancient Israel, 1961, ch. 17; Tabory, J., Jewish Festivals in the Time of the Mishnah and Talmud, 1995; Knohl, I., The Sanctuary of Silence, 1995.

מתי הוצמד הסיפור על יציאת מצרים

שאלה ארכאולוגית-בלשנית. התשובה הקצרה: בתהליך הדרגתי בין המאות ה-9 ל-5 לפנה"ס, ועיקרו בתקופת המלך יאשיהו(621 לפנה"ס) ובמיוחד אחרי גלות בבל(586 לפנה"ס).

ישראל פינקלשטיין ונאל עשר סילברמן, בספרם The Bible Unearthed(2001), הראו שהסיפור על יציאת מצרים בקנה מידה של 600,000 גברים (שמות 12:37) אינו תואם את הארכאולוגיה: לא נמצאו עדויות לא בסיני, לא במצרים, לא בערך אדום וגם בכנען עצמה לפני שהפך לישראל. הסיפור מקבל את צורתו הסופית במאה ה-7 לפנה"ס, בתקופה שבה הזיכרון של מצב פולחן זר (אשור) ומאמצים לאחד את הזהות הלאומית-יהדה היו דחופים.

בגלות בבל, הסיפור מקבל משמעות חדשה: כפי שאבותינו יצאו ממצרים, גם אנחנו יצאנו מבבל. החזרה לארץ הופכת לחזרה על אקסודוס. וחג הפסח — חג רועים-איכרים שהיה קיים אלפי שנים — הופך לטקס המרכזי של זיכרון יציאה זה.

השורה התחתונה: אין סתירה. החג הקדום הוא תשתית. הסיפור המאוחר הוא רובד משמעות. שני הרבדים אמיתיים, וכל אחד מספר משהו אחר על מי שאנחנו.

מקורות: Finkelstein, I., & Silberman, N.A., The Bible Unearthed, 2001; Dever, W.G., Who Were the Early Israelites?, 2003; Knohl, I., The Divine Symphony, 2003.

מקורות אקדמיים מקיפים

• • de Vaux, R. (1961). Ancient Israel: Its Life and Institutions, Vol. II — חג הפסח כחג רועים-איכרים.
• • Smith, M.S. (2002). The Early History of God, 2nd ed. — אטימולוגיה כנענית של פ-ס-ח.
• • Tabory, J. (1995). Jewish Festivals in the Time of the Mishnah and Talmud — איחוד הפסח וחג המצות.
• • Knohl, I. (1995). The Sanctuary of Silence — שכבת המקור (P) של פסח.
• • Levine, B. (1989). The JPS Torah Commentary: Leviticus — פירוש מלא על פסח-מצות בויקרא 23.
• • Finkelstein & Silberman (2001). The Bible Unearthed — הקשר של יציאת מצרים לארכאולוגיה.
• • Pardee, D. (2002). Ritual and Cult at Ugarit — מקבילות אוגריתיות לטקסי אביב.